70% - דילמה:

כיצד מוצגים הומוסקסואלים ולסביות במסכים,
וכיצד מגיבים הצופים?

http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/tv/frm_minim.htm

מאמר זה עוסק בהצגת הקהילה הגאה בטלוויזיה וקבלתם.ניתן לטעון שברבים מהדרכים בהם מציגים את הקהילה הגאה בטלוויזיה מעוררות בעיות רבות מצד הצופים ומבחינת אחראי התוכנית.

ההומוסקסואליות עדיין איננה מתקבלת בחברתינו, ותיאורים שהשלטון בידי הגבר והצגת האישה החלשה נותרו עדיין.

השקפות אלה החלו להשתנות אך עדיין הגברים נתפסים כחזקים, מוצלחים יותר ובעלי חשיבה עצמית טובה. כמובן שלא יראו את הגבר הרגיש והרגשני...
דבר זה מביא לתוצאה שההומוסקסואליות נראית לעיתים רחוקות בטלוויזיה ומגבילים אותם מבחינה קיצונית. בין המקומות היחידים בהם ניתן לראות יהיה אך ורק בקולנוע.

עד שמציגים אותם בטלוויזיה הם מוצגים באותה מידה שלילית למקור לעג ובושה.
הצגת דמויות אלו עבור הטלוויזיה היא מ

כשול. קשה לזהות דמויות מהקהילה הגאה וכתוצאה מכך התוכניות "אימצו" את כל הסימנים והתרבות של הקהילה על מנת להעביר ולהמחיש את הדמויות הכי טוב שאפשר. מחוות אלה כוללות צורת לבוש, סגנון דיבור ושפה מייחדת.

כל חברות הטלוויזיה דוגלות בסטריאוטיפים כיוון שלקהל יהיה קל להבין המתרחש. עם זאת, הקהילה סובלת מסטריאוטיפים שליליים ברוב התוכניות ולעיתים נתפסים כחלשים מבחינה מוסרית. כל זה מוביל לסטריאוט שלילי שקיים עד היום.

http://www.mouse.co.il/gallery/1.3299904האם המסך הקטן באמת מקבל הומואים ולסביות?לפני 13 שנה יצאה אלן דג'נרס מהארון בשידור טלוויזיוני והיתה לגיבורה הראשית הראשונה בטלוויזיה האמריקאית שהיא לסבית מוצהרת. מאז, ייצוג ההומואים והלסביות בטלוויזיה רק גדל. לפי סקר של ארגון גלאד פורסם באחרונה נרשמה בשנה החולפת עלייה משמעותית במספר הדמויות בדרמות ובקומדיות בטלוויזיה שהן הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים.

ברשתות הטלוויזיה הממוסדות ישנן 23 דמויות גאות מתוך 587 דמויות (ב-84 סדרות) - כ-4% מכל הדמויות הבדיוניות בתוכניות האלה. מדובר בעלייה של 3% לעומת הנתונים של 2009 - אך עדיין פחות מחלקו של ציבור זה באוכלוסייה. גם בערוצי הכבלים האמריקאיים נרשמה עלייה בתחום זה השנה, אחרי שנתיים שבהן היתה ירידה, ומככבות בהם 35 דמויות של הומואים או לסביות.

בארגון, העוקב אחר ייצוג דמויות גאות על המסך זה 15 שנה, אוספים נתונים סטטיסטיים גם על ייצוג של נשים, גזעים שונים וקבוצות אתניות. הם הביעו שביעות רצון מהמגמה, אבל טענו שיש מקום לשיפור. "לרוע המזל, אף שהמספרים עולים, רבים מבני קהילתנו עדיין אינם מרגישים שהסיפורים על המסך משקפים את חייהם", אמר ג'ארט באריוס, מנהל הארגון בדו"ח שלו.

ישנם מספר תוכניות אשר משדרות זוגות מהקהילה ומעיברות מסר. לדוגמה- רשת אי-בי-סי, המשדרת בין השאר את "משפחה מודרנית" , סדרת אנסמבל שבה זוג הומואים בתפקיד ראשי - מובילה, לא במפתיע, בתחום זה. היא אחראית לכ-7% מהייצוג הזה בין הרשתות. בעונת השידורים הקודמת של הסדרה, המציגה זוג הומואים המגדלים יחד ילדה מאומצת כדבר הטבעי והיפה ביותר שיש, ספגה ביקורת על כך ששני הגברים האלה מעולם לא נראו מתנשקים.

המידע על העלייה בייצוג הומואים ולסביות בדרמות טלוויזיוניות התקבל סמוך לידיעה על ההתאבדות של הסטודנט האמריקאי טיילר קלמנטי, שסטודנט אחר צילם אותו ללא ידיעתו מקיים יחסי מין עם גבר, והפיץ את הסרטון. בעקבות המקרה השתמשה אישיות טלוויזיונית אחרת, אמיתית ולא מומצאת בפרסומה כדי להעביר מסר לבני נוער הומואים ולסביות בפרויקט "זה משתפר".

http://www.e-mago.co.il/Editor/cinema-1107.htm
אפשר היה לחשוב שהקולנוע ההומו לסבי הוא דבר חדש יחסית. נכון שלא היו סרטים שעסקו בחיי הומואים או לסביות אך בסרטים רבים היו גיבורים כאלה. לאורך שנים רבות הם היוו מכשול ולא הציגו אותם בתכני הטלוויזיה ומי שבאמת הכיר את הקהילה הבין את המדובר בתוכן המסויים.

מאמר זה עוסק בסיקור ופרשנות בידי כותב המאמר. כותב המאמר בחר מספר של סרטים בהם מציגים את הקהילה הגאה ובאיזה אופן.


אחד הסרטים שהציג זהו סיפור אמיתי - בנים אינם בוכים 1999

הסרט הטרנסד'נדרי שפרץ דרך ומבוסס על סיפור אמיתי. נערה המנסה להגדיר את עצמה ומיניותה המגדרית. עוברת להיות גבר. מתאהבת בנערה אחרת ונרצחת על ידי חבורת פרחחים.
בימנו קיימים הרבה אנשים מהקהילה אשר סובלים וחווים אלימות פיזית ומילולית בגלל נטייתם המינית. סרט זה מציג באופן ברור על המתרחש.

http://www.rashut2.org.il/editor/uploadfiles/Media%20Frames%204_Part2.pdf

מאמר זה עוסק בתפקיד הפורומים הווירטואליים בהתמודדותם של נערים הומואים עם תהליך היציאה מהארון.
לנוכח מציאות חייהם המורכבת של נערים הומואים רבים ולאור מקומם המרכזי של אמצעי התקשורת המסורתיים במציאות זו, זוכה המדיום האינטרנטי לתשומת לב רבה בשל חדשנותו ובשל הפוטנציאל המשחרר שבו. בין שלל היישומים המוצעים בו בולטים הפורומים באופיים החברתי ובהרגשת הסולידריות המאפיינת את הדינמיקה הפנימית בהם. מחקר זה מבקש לבחון את תפקידו של הפורום "גאווה צעירה", השייך לפורטל האינטרנט "תפוז אנשים", בהתמודדותם של נערים הומואים עם תהליך היציאה מהארון. ניתוח תוכן איכותני של הודעות הפורום מאפשר לסמנו כזירה חברתית המציעה לחבריה מסגרת שייכות מכילה שבה, לראשונה בחייהם, הם משוחררים משיפוט ערכי בגלל נטייתם המינית. בארבע דרכים עיקריות — הפרכת סטראוטיפים, עידוד ההשלמה עם הנטייה המינית, סיוע בחשיפתה ויצירת קשרים חברתיים — מסייע הפורום לחבריו להתמודד עם אחד השלבים המשמעותיים ביותר בחייו של הפרט ההומו: תהליך היציאה מהארון. 

איך מוצגת האישה בטלוויזיה?

במסגרת השיעור צפינו במספר פרסומות.

התבקשנו לענות על השאלה באמצעות מרכיבים שונים. 

היא סקסית, היא מתוחכמת, היא חזקה או חסרת אונים.
לדמות האישה בפרסומת יש אלף פנים, המשתנים עם השנים לצד השינויים שעוברים עלינו כחברה. אז מה באמת קרה שם לאורך השנים?

בואו נתן דוגמה לפני שנגש למטלה: https://www.youtube.com/watch?v=fiFJz3-xrG0 

מדובר בפרסומת תמימה לדגני בוקר, שמציגה נער שיושב על ספסל, בעודו ננזף על ידי חברתו על כך שהבריז לה. היא מדברת ומדברת והוא בכלל לא מקשיב. הוא מדמיין אותה כשופטת כדורגל, שופטת בבית המשפט וכל מה שהוא עושה זה לדחוף לפה עוד דגני בוקר, במטרה לא לשמוע בכלל את מה שיש לה להגיד. למה לו להקשיב? היא הרי אישה, ונשים כידוע הן חופרות, לא רציונליות, פועלות מרגש בלבד ובעיקר מדברות שטויות. מה שתגידי.

פרסומת 1: תפוזינה-

גובה:האישה היא הבולטת והיא הגבוהה בפרסומת.

מגע נשי: האישה מוצגת כיוצאת מים ועם חולצה לבנה שקופה. ישנה אסוציאציה מינית בכך שהיא רטובה ורואים את החזיה שלה. ובעצם בתיאור יותר טוב ג'ינס קצרצר, חולצה לבנה קשורה, תספורת נערית ובקבוק התפוזינה, ועל הדרך מרטיבה באמצעות צינור את הגברים הנלהבים המחכים בפקק תנועה. ואף מילה על שיח פמיניסטי.

משפחה: אין משפחה בסרטון.

ציות: האישה מוצגת כאישה סקסית שמנסה להפיץ את המוצר בעזרת הסקסיות שלה.
יש בה משהו צעיר, חצוף, חדש. משהו בבחורה עם שיער קצוץ בצבע כתום וחולצה לבנה עם מים עליה שהוא שילוב מקסים של תמימות וסקסיות.

נסיגה: האישה מצולמת במצב שהיא מאוד פרובוקטיבית. לדוגמה: יוצאת מהים בחולצה לבנה שהיא שקופה.

המדרג התפקידי :תפקיד האישה הוא למכור את המוצר בעזרת עצם ה"חושניות" ותפקיד הגבר בעצם בפרסומת עצמה זה להסתכל על האישה המוצגת בחושניות ופרובוקטיביות ולקנות את המוצר.

פרסומת 2: מי עדן איזי-בר רפאלי -

גובה: בפרסומת בר רפאלי מוצגת באישה סקסית שמציעה לגבר כוס מים בצורה מאוד חושנית היא נאחנת וזזה בצורה שמפתה את הגבר ובכך גורמת לגבר כן לשתות מן המים בדרך הפיתוי.

מגע נשי: בפרסומת קיימת אסוציאציה מינית. היא באה לידי ביטוי בכך שבר מפתה את הגבר.
אנו רואים לקראת סיום הפרסומת כי רק בסופה הגבר חוזר אליה ושותה מן הכוס מים שהוצע לו.

משפחה: אין משפחה בסרטון. 

ציות: האישה מוצגת כאישה סקסית, פרובוקטיבית מאוד שמנסה להפיץ את המוצר בעזרת הסקסיות שלה. 

נסיגה: האישה מצולמת במצב שהיא מאוד פרובוקטיבית. לדוגמה: נשכבת על השולחן, מחככת את רגליה כסימן לחושניות ופיתוי. בנוסף, מציגה דימוי נשי כנוע, משרת, מוגבל לדלת אמותיו של המטבח וספציפית לגבולות השיש

המדרג התפקידי :תפקיד האישה הוא למכור את המוצר בעזרת עצם ה"חושניות" ותפקיד הגבר בעצם בפרסומת עצמה זה להסתכל על האישה המוצגת בחושניות ופרובוקטיביות ולקנות את המוצר.
הפרסומת מדגימה באופן ברור ביותר מושג ההחפצה - ההקבלה בין הדוגמנית למוצר העומד דומם על השיש.

פרסומת 3: כל אחד מביא אחד – משרד התיירות -
גובה:  הפרסומת משדרת מסר פסול ומיושן לפיו נשים לא יכולות לבצע בהצלחה משימות "גבריות", הופך את האישה לאובייקט יפה המוגבל לתפקידו החברתי המסורתי ומציג את האישה באור נלעג ומגוחך.
מגע נשי: בפרסומת לא קיימת אסוציאציה מינית.

משפחה: אין משפחה בסרטון. 

ציות: בפרסומת מצולמת גילת אנקורי שוכבת במארב, מטופחת, לבושה בשמלה, אך חובשת קסדה כשאר החיילים. נעה תשבי ניגשת אליה ובנימה פטרונית ומלגלגת אומרת לה "לא ביקשנו ממך לשכב במארב... אבל יש משהו שאת כן יכולה לעשות בשביל המדינה...להזמין תייר". בוורסיה אחרת רואים אישה מנסה לחפור באדמה ללא הצלחה ובחוסר אונים עד שמוסבר לה שהיא בסה"כ מתבקשת להזמין תייר.

נסיגה:  גילת אנקורי שוכבת במארב, מטופחת, לבושה בשמלה ומשרד התיירות והחוץ בחרו להראות לעולם דוגמניות יפות וחטובות בסצנות פרובוקטיביות

המדרג התפקידי : תפקיד האישה בפרסומת זו היא בעצם להזמין תייר. בפרסומת רואים את גילת אנקורי כפי שציינתי לפני שהיא מאוד מטופחת, לבושה יפה ולא מצליחה לעשות מה שביקשו. אך לאחר מכן נועה תשבי נכנסת לתמונה ואומרת שבסך הכל הם לא ביקשו ממנה לשכב במארב אלא יש משהו אחר שהיא כן תצליח לעשות למען המדינה הוא דווקא להזמין תייר. פרסומת זו מציגה את גילת באופן שהוא נלעג כלפי הנשים ומראה כי הן לא יודעות לעשות את תפקיד ה"גברים".

פרסומת 4: עוף טוב- מאה אחוז רכיבים טבעיים-
גובה:  לדעתי פרסומת זו היא לא פרסומת לשניצל. היא ההוכחה לכישלונה של המהפכה הפמיניסטית.
הפרסומת הזו מבקשת מהצופים את אמונם המוחלט והיא עושה זאת על ידי חשיפה מוצהרת של אחד הסטריאוטיפים הגדולים של עולם הפרסום: עקרת הבית המושלמת.
מגע נשי: בפרסומת לא קיימת אסוציאציה מינית.

משפחה: בפרסומת זו מוצגים אמא ושני ילדים שהאמא מגישה לילדיה את ארוחת הצהריים.

ציות: הפרסומת מציגה שהנשים צריכות להיות עקרות בית קטנות וממושמעות. והיא רק מזכירה את העובדה הזו. אבל כביכול מצהירה - תראו כמה התקדמנו מאז. ובכללי באמת לא התקדמנו. המדיה עדיין שוטפת את המוח הנשי בסט של ציוויים בלתי אפשריים, מגוחכים ומוכווני שירות גברי, וכמובן המטבח הוא עדיין הטריטוריה של המין הנשי. 

נסיגה: מלי לוי לבושה, מסורקת ומאופרת כעקרת בית, הפרסומת מלווה אותה במהלך היום שלה כשהיא מטפלת בוורדים מושלמים, שואבת אבק בבית ללא רבב עם מרצפות שחמט, מתעמלת ומזיעה בסקסיות בשיעור פילאטיס, מנהלת ישיבה בשמלה לבנה מהממת על רקע חלון ניו יורקי, בוחרת עגבניות בשוק מצועצע, ומכינה לילדים אוכל בסינר שרשום עליו “האמא הכי טובה בעולם”.

המדרג התפקידי : במהלך הפרסומת אנו שומעים את הקריין אומר:  “אתם כבר מכירים אותה, היא האמא המושלמת, בבוקר היא בפילאטיס, בשאר היום, אשת קריירה מצליחה, ובין זה לבין זה, היא מספיקה לעבור בשוק האיכרים ולהכין לילדים שניצל אמיתי עם פירה וסלט, וכל זה על עקבים. אין... אין...”. כאן מגיע העניין האמיתי – הנעל עקב של מלי לוי נשבר בליווי חריקת תקליט והמצלמה יוצאת זום כלומר מתקרבת לאובייקט המתאים וחושפת סט צילומים אמיתי. ומלי לוי נותנת מבט למצלמה ובקולה “האמיתי” אומרת: “אין, אין דברים כאלה. בחיים האמיתיים, אנחנו לא תמיד מוצאות זמן להכין שניצלים בבית, אבל זה לא אומר שאני צריכה להתפשר.

פרסומת 5: מסטיק עלמה-
גובה:  בפרסומת זו כמובן שהאישה. הפרסומת מציגה דמות של אישה שמתלוננת ברכות על בעלה הגורילה שמביא לה פלייסטיישן ליום ההולדת, אומר לה שהיא השמינה וצופה עם בנה (גורילה - לא פחות) במשחקי כדורגל. את המפלט שלה היא מוצאת במסטיק עלמה

מגע נשי: בפרסומת לא קיימת אסוציאציה מינית.

משפחה: בפרסומת זו מוצגים הגבר הישראלי שמוצג כגורילה (תרתי משמע) והאישה עם אודם אדום חזק, עקרת בית שמחכה כל יום לבעלה מהעבודה, וכנועה ושברירית לעומתו.. והילד שגם הוא בעצם גורילה.

ציות:  הפרסומת מציגה אב ובנו כגורילות ואת ימית סול, שמשחקת את האם והרעיה, ככנועה ושברירית ונפגעת ממה שאומר לה.
אנו שמים לב לציות בכך שימית סול שואלת אם היא שמנה, התשובה נענית בחיוב והיא מחליפה את הבגדים

נסיגה: ימית לדעתי מוצגת בפרסומת כפאסיבית. היא מוצגת כעקרת בית שמחכה כל יום לבעלה מהעבודה.

המדרג התפקידי : הפרסומת עוסקת בסטיגמות חברתיות מעוותות. בקונטקסט מיני משפיל ומעליב לקידום מוצר - שמצפים מגבר, שאוהב לצרוך מסטיק, להמשיך ולצרוך אותו, כשמול עיניו מתארים אותו כגורליה ובבון.

ניתן להבין כי פרסומות אלו יוצרות מציאות מעוותת, לא מציאותית ובעיקר לא תמימות. הן יוצרות מציאות שבה ילד יצפה בטלוויזיה וייצור לעצמו סטיגמה שאמא מכינה את הכריך ואבא עוזר בשיעורים בחשבון.

ולהמשך הייתי ממליצה לכל אחד לצפות בכתבה הבאה שפורסמה בחדשות 2 בתאריך 03.09.17
http://www.mako.co.il/news-channel2/Weekend-Newscast-q3_2017/Article-b9559850ce34e51004.htm

זירת הפרסומות:מטלה מס' 1:

המטלה: למצוא פרסומת שעונה על פניה ריגשית ופניה שכלית.
הגדרת פניית המסר בכל אחת מן הדוגמאות והסבר מדוע כל דוגמה עונה על המאפיינים של הפניה אליה שייכנו.

מהי פנייה ריגשית?
פנייה ריגשית מתבססת על ההנחה שהדרך לעורר את עניין הצרכנים במסר היא באמצעות חוויות וריגושים.
פרסומות כאלה מתמקדות בבניית מערכת עובדות/רעיונות המקשרת רכישה/שימוש במוצר או במותג עם מילוי הצרכים הפסיכולוגיים. מערכת הרעיונות אינה מיועדת למכור את המוצר בתווך המידי אלא להותיר רושם על קהל המטרה שישפיע על קבלת ההחלטות של הצרכן לטווח הארוך.

דוגמה לפנייה ריגשית: https://www.youtube.com/watch?v=8-p0CxW87pg 

בפרסומת זו למוצר "evian" אנו אכן רואים פנייה ריגשית,ולמה?
תינוקות הם דבר שמעורר רגש בקרב כל הגילאים, מקטן ועד גדול.
בהחלט מעוררים את לב ועניין הצרכנים ומוכרים את המוצר בעזרת ה"מתיקות" שלהם. בנוסף, גם מעוררים את רגש האימהות.
התוספת של התינוקות לפירסומת היא כן משמעותית וההסבר לכך הוא שהפרסומת דגלה תחת המשפט "live young" כלומר תחיו צעירים. ובעצם המטרה היא שכאשר ירצה הצרכן להגיע לסופרמרקט ולקנות בקבוק מים הוא יזכר בפרסומת עם ה"תינוקת החמודים" ויקנה את המוצר. 

משפט זה (כידוע למעלה)  מעוות את המציאות בכך שהוא שקרי. אין כל קשר בין המים המדוברים לבין "לחיות צעיר" המים לא יהפכו אותנו ליותר צעירים או יביאו לנו חיי נצח. יש פה הצגה של משהו בלתי אפשרי,לא מציאותי ולא טבעי-להישאר צעיר.

בפרסומת זו ישנה פניה רגשית ונראה שימוש רב בהומור ומוזיקה לצד שימוש בהפחדה ובסיסמה שאכן פונה לרגש של כולם - להישאר צעירים לנצח.
כאמור המים לפי הפרסומת נותנת רושם חיובי ומעניין שמוביל לקניית המוצר לאחר צפייה בפרסומת.

ומהי פנייה שכלית?

גישה זו מבוססת על ניסיון לשכנע ולהעביר מידע על פעולותיו של המוצר, התועלת העולה ממנו ויותרונותיו הברורים.
בדרך כלל טיעונים אלה הם ישירים והסברם ברור.
גישה זו משלבת אינפורמציה רבה על המוצר ותכונותיו.

דוגמה לפנייה שכלית: https://www.youtube.com/watch?v=0QVxADuAOWs

פרסומות אלה הן פרסומות מסחריות המתחזות לפרסומות חברתיות. המטרה היא מטרה שיווקית והגדלת הרווחים, כאשר נשענים על מסר חברתי, של עזרה לזולת ותרומה לקהילה.

בנק הפועלים מציג מרכז לליווי עסקים, מוצג בפרסומת שכבר מגיל צעיר יש תחום שבני אדם חזקים בו אבל בבגרות התחום שבו הם מתקשים הוא העסק ולכן בנק הפועלים מציע מגוון קורסים מקצועיים ומפגשי ייעוץ אחד על אחד.

ניתן לראות כי משתמשים בפנייה השכלית שבה הניסיון לשכנע ולהעביר מידע על פעולתו של המוצר. התועלת העולה ממנו ויתרונותיו הברורים. תוכן הפנייה בדרך כלל מועבר באמצעות טיעונים ישירים והסברים ברורים.

הפרסומת מראה איך המוצר משרת את הצרכן. ניתן לראות כי הפרסומת מציגה את המרכז לליווי עסקים, את יתרונותיו, את מה שמוצר זה מציע ואת התוצאה הסופית שלו. כלומר בנק הפועלים מבטיח שזה מה שיקרה לעסק שלך שתצטרף למרכז הזה.

סרט דוקומנטרי: המתנחלים.

המתנחלים" הוא פרויקט קולנועי מקיף וחסר תקדים הכולל תיעוד היסטורי כבן 50 שנה של עולם ההתנחלויות מראשיתו ב-1967 ועד ימינו אנו.
הצבעים והמחשבות של האנשים מאחורי המפעל, שיש הרואים בו את חזונה של מדינת ישראל ויש הרואים בו את אסונה. מסמך חשוב ומרתק השוזר באמצעות קטעי תיעוד עכשווי , ארכיון וצילומי אילוסטרציות את הסיפור המורכב ביותר בתולדות הציונות המודרנית.

הוא מדבר בעיקר על ציבור המתנחלים, המוכר כמעט רק ממהדורות החדשות, מגוון ורב-פנים בדעותיו, במאפייניו הדתיים ובמאפייניו החברתיים-כלכליים. מי הם היהודים האלה שעקרו את משפחותיהם כדי לגור באזור השנוי ביותר במחלוקת בעולם, בתוך ים של שכנים עוינים? מה הניע אותם, וממשיך להניע אותם, לקרוא לחבלי ארץ אלו ביתם למרות חוסר הוודאות לגבי המשך קיומו של הבית? כיצד מגיבים המתנחלים לגינוי ולזעם של הקהילה הבינלאומית, וגם של ישראלים רבים, שרואים בהתנחלויות איום קיומי על המדינה? כיצד מצטיירים בעיני עצמם אותם אנשים המייצגים בעיני רבים, בארץ ובעולם, קנאות דתית בלתי מתפשרת, שנאה לזר ואפילו גזענות?
אנשים מזוהים הרבה פעמים בגלל אירועי קצה שבהם היו מעורבים, אבל אלו אירועים שנמצאים על ציר של הרבה דברים שאנשים עושים. אנו פוגשים אוכלוסייה של אנשים כמוני וכמו כולם, הם עושים מה שעושים מתוך אידיאולוגיה. מה שמפתיע בעצם זה שהאוכלוסייה בכלא היא אוכלוסייה עם הרגשת שליחות ומשמעת צבאית.
במהלך הצפייה בסרט עולה התחושה שיש משהו באדמת יהודה ושומרון שמושך אליה את משוגעי כל העולם. לא תמיד ברור אם קדושת האדמה היא שמעבירה אנשים על דעתם, או היעדר החוק שמזמן אליה אנרכיסטים נחמדים במקרה טוב, ופורעי חוק אלימים במקרה הרע. במרחק כמה סצנות אפשר למצוא אוונגליסטים בלונדינים מארגון "היובל" שלא מבינים על איזה "אזור מלחמה" מדברים בכלל, או מוכר שמלות כלה המתגורר באוטובוס ישן.
את הטיעונים נגד ההתנחלויות מציגים בסרט בעיקר אקדמאים משמאל – חוקר דת, פרופסור למחשבת ישראל ולפילוסופיה, ופרופסור לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה. אין זכר לאקדמאים ימניים או לחוקרים בתחומים רלוונטיים, ואין דיון מעמיק במורכבות הסכסוך.בסופו של דבר, הסרט מטיל דופי ומשחיר את פניו של ציבור שלם. למרות הצילומים המרהיבים והסיפורים המרתקים. ובנוסף , לדעתי הסרט מנסה להציג את המתנחלים כצמאי דם שרוצים להכות ערבים, זה מסר קשה, הסרט הזה משחיר את פנינו ותופס סטיגמות העיני אחרים.
הסרט עצמו עשוי מצוין, השקיעו בו הרבה משאבים, אבל מבחינת הצגת המתנחלים הוא מגמתי. הבמאי שהשתתף בהקרנה אמר שהוא לא מתיימר להציג את המתנחלים באופן אובייקטיבי. הוא הציג מה שבא לו להציג, ויש אנשים היגידו שהם יבינו שיש כאן סרט שעוסק בשוליים של המתנחלים ואינו סרט מייצג.

הבעיה שדותן מציג היא עם המפגש של אידיאולוגיה עם דת. הם ״האחר״ המוחלט מבחינתו, שאותו הוא רוצה לחקור. ולכן גם הבחירות שלו קצת צפויות, בחיפוש אחרי אנשי הקצה, אלה שאומרים את הדברים שאוזניים ליברליות הכי מתקשות איתם, והם שמחים למלא את ציפיותיו. אבל בסרטים כאלה, ההשמטות זועקות לא פחות ממה שנמצא בפנים. הביטו בפוסטר של הסרט. המתנחל הסטריאוטיפי הזה – כיפה סרוגה גדולה, פיאות, תפילין – שעומד בגבו אל המצלמה, ופותח את הסרט בקריאת ״שמע ישראל״ אל מול גבעות התרשים של תקוע – זה יוסי פרומן. בנו של הרב מנחם פרומן ז״ל. פרומן הבן, כמו פרומן האב, מחזיק בדיעות הכי לא צפויות בקרב אלה שהשמאל הישראלי קורא לו ״המשיחיים״. יש למשפחת פרומן חזון שלם של שלום ושכנות ואחווה בין יהודים וערביים, שבו להתנחלויות יש תפקיד של גישור וקירבה, ולא חיץ ומדון. אבל פרומן אינו מרואיין בסרט כי הוא גורם מבלבל – הוא מתנחל שמדבר כמו שמאלני.
אבל בדרך אל הסוף, צריך גם לתת קרדיט לדותן על כך שהוא עשה עבודה מקיפה, מהודקת ומרשימה. הוא דוחס את 50 השנים של מפעל ההתנחלויות/ההתיישבות לקצת פחות משעתיים, בעיקר לטובת מי שלא פתח עיתון במדינה מאז 1967.

https://youtu.be/GfzTJ_xYFiM -קישור לטריילר הסרט.

הסרט בייביז:

"בייביז", סרטו התיעודי של הבמאי הצרפתי תומא באלמס.
הסרט מאפשר להורים להציץ לחייהן של ארבע משפחות ברחבי תבל, המתמודדות כולן עם אתגר משותף - גידול תינוקות לאורך השנה הראשונה לחייהם - ולנסות ולגייס כמה תובנות לגבי המשימה הקשה.
הסרט סוקר את השנה הראשונה בחייהם של 4 תינוקות ממקומות שונים בעולם – מונגוליה, נמיביה, יפן וארה”ב.
כמעט ואין מילים בסרט, אלא בעיקר קטעים שמתארים את שגרת היום יום של התינוקות וממחישים בצורה מדהימה ומרגשת את ההבדלים העצומים בין התפיסה בגידול תינוקות בקרב עדות ותרבויות ממקומות שונים בעולם.

סרט זה הוא שילוב של 2 סוגי קולנוע מסויימים והם: "סרטי מסע" , "זבוב על הקיר" .
בסרט זה הקולנוע הדוקומנטרי מבקש לתעד פיסה של מציאות. הוא מבקש להציג את המציאות, במסגרת של סרט, כאילו היתה נייטרלית ואובייקטיבית.

"הזבוב על הקיר" משמעותה מצב בו המצלמה רק מתעדת, ואינה משפיעה על המציאות. המצלמה היא כמו זבוב שעל הקיר, שרק מתבונן במתרחש ואינו משפיע על המתרחש. הדמויות המצולמות אינן מושפעות מנוכחותו של "הזבוב" (המצלמה), ולכן אינן משנות את התנהגותן, והן פועלות באופן "טבעי", יחסית.
גישה זו כמעט אינה יכולה להתקיים בכלל. המצלמה היא בעלת נוכחות אשר משפיעה על ההתרחשות. הדמויות משנות את התנהגותן כשהן רואות שישנה מצלמה בשטח.

סרט מסע הוא ז'אנר, אשר העלילה בו מתמקדת סביב מסעם של הגיבורים, לעתים תכופות באמצעות כלי תחבורה כלשהו, לאורכו של כביש ארוך מאוד. מקורותיו של הז'אנר בסיפורים, הן בעל-פה והן כתובים, של מסעות אפיים.
הבמאי תומא באלמס לא מעורב בסרט עצמו , ובסרט כפי שאמרתי אין כתוביות וקריינות כך שכל אחד יכול לפרש סרט זה כרצונו. 

תומס בלמס עקב אחרי התינוקות במשך מאות שעות צילום ותיעד אותם ברגעים הקסומים ביותר. הוא ניסה להבין האם הבדלי התרבויות משפיעים על התפתחות התינוק. כך רואים תינוקת אחת שרגילה לראות חיות רק מאחורי זכוכית בגן החיות לעומת תינוק אחר שגדל איתם באחו. באותו אופן תוכלו לראות בסרט את התינוק המונגולי שיוצא מבית החולים עם מוצץ שעשוי מתפוח אדמה וקיסם.כל אחד חי בתרבות אחרת , נחשף לגירויים אחרים, לומד ומכיר סביבה שונה בדרך לגדול ולהפוך מתינוק לפעוט.
עם כל המתיקות בסרט קשה לא להשוות ולנסות לנחש מי תינוק המאושר ביותר
אמנם נראה שעריכה מגמתית איפשרה לצופה להנות מהשקט של מרחבי נמיביה ומונגוליה והרעישה במוסיקה שלא נעמה ( לפחות לאוזני ולאזני חברי לצפייה ) את צילומי התינוקות מאמריקה ומיפן , ובכל זאת אפשר לומר שלא פעם חלפה בראשי מחשבה שאם ניתן היה לשוב וחוות שוב את הינקות אז רק בנמיביה .
בזמן שרב האימהות עסוקות בעבודותיהן האם הנמיבית נראית כמעט תמיד זמינה וקשובה לתינוקת שלה .
היא רגועה ,היא לא מרימה את הקול, היא מניקה לפי דרישה ואם כל זה לא מספיק הרי שהתינוקת הנמיבית מוקפת במשפחה מורחבת של נשים וילדים שמשחקים איתה, מעודדים אותה, מלמדים אותה, מגרים אותה והכל באהבה ובתשומת לב אינסופית כאילו החיים הם משחק אחד גדול.
כשהתינוקת הנמיבית לומדת ללכת מניחה האם הנמיבית גליל ( או קופסה עגולה) על ראשה ומעודדת אותה לצעוד בצורה זקופה תוך שימת לב לתנוחת הראש על מנת שהגליל לא יפול.
התינוקת מצידה נהנית מהמשחק ואחיה נהנים לעזור לה להתאמן .

אהבתי בסרט שהבמאי תומס באלמס בחר לתעד ארבעה תינוקות הגדלים בארבעה מקומות שונים בעולם: בשבט מדברי בנמיביה, במאהל מבודד של עובדי אדמה במונגוליה, בסן פרנסיסקו בארצות הברית, ובטוקיו ביפן.
היה מעניין לראות את ההבדלים בין תינוקות הגדלים ב-4 תרבויות שונות, במשפחות אוהבות, שכל אחת מהן מנסה לעשות את המיטב, אך בדרכים  שונות ומגוונות..

ובנוסף, את הקשר לטכנולוגיה ולחיים המודרניים.

התוצאה הסופית היא בסופו של דבר כל התינוקות החלו לזחול וללכת באותו שלב של חייהם. מלבד הצילומים המרהיבים שמתארים את הסביבה השונה שבה גדל כל אחד מהתינוקות, הצפייה בסרט גם מבהירה אולי מסר - יותר משחשוב היכן גדלים, יותר חשוב החום והאהבה שמקבלים מההורים.

ואלס עם באשיר

ואלס עם באשיר הוא סרט דוקו-דרמטי מלחמתי.
הסרט נוצר על ידי במאי הקולנוע ארי פולמן.
הסרט הוא סרט אנימציה שלקחו בו חלק המאייר דוד פולונסקי ובמאי האנימציה יוני גודמן.
הסרט זכה בפרסים רבים בינהם גלובוס הזהב,פרס סזאר,פרס אופיר והיה מועמד לפרס אאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר שזכה ברוב מוחלט ברחבי העולם.

ארי פולמן, בשנת 1982 היה חייל בחיל הרגלים ובן 19.
בשנת 2006 הוא נפגש עם חבר מתקופת הצבא שסיפר לו סיוטים שחוזרים לדימיונו הקשורים בחוויותיו מהמלחמה הקשה, בהם 26 כלבים מלאי זעם, רצים בשדרות רוטשילד בתל אביב תוך שהם רומסים כל מה שעובר בדרך.

במהלך הסרט אנו עדים לדו שיח עם שלל אנשים שהיו איתו בתקופת הצבא, כמו בועז ריין לדוגמה..

ואלס עם באשיר הוא למעשה אוסף של זכרונות ווידויים אישיים שונים מהמלחמה.
פולמן חווה תהליך כדי להשלים את החסר וניסיון לפענוח של איפה היה ומה עשה בזמן הטבח במחנות הפליטים וכו'...

ואלס עם באשיר מעורר מספר שאלות מבחינת צירוף המילים "אנימציה תיעודית" וזה נוגע להכללה בקטגורית הסרט התיעודית וצריך להמשיך לדבר על זה קצת...

סרט זה העלה המון שאלות בקרב מאמרים, כנסים קולנועיים בעולם שזה מעלה שאלות מורכבות בשל קטגוריה זו.

אפשר להגיד שסרט זה הוא סרט דוקומנטרי מכיוון שהמצולם יוצר מבוא לתאוריות קולנועיות שהוא מקיים בין הייצוג המצולם לבין החזות שלו, כלומר הקשר הישיר בין כל מי שנמצא בתמונה לבין מי שעמד לפני המצלמה שבאה לתעד.

חמישה מתוך שבעת הראיונות בסרט הם ראיונות "אמיתיים" (שניים מהם נעשו בזהות בדויה) והם מציגים ערך הוכחתי שמטילים בו ספק.

בסרט זה אפשר לתפוס כסרט תיעודי לא רק כטכני אלא גם מהותי. פולמן משתמש באסטרטגיה חדשה בקולנוע התיעודי בכך שיוצר מחדש אנימציה דיגיטלית ופסקול מסוגנן את חוויותו בשירותו כחייל צעיר.

בעזרת המושגים מתוך הזירה נוכל להגיד שסרט זה עונה על הקריטריונים של סרט תיעודי-דוקומנטרי.
#הסרט התיעודי קלאסי: בסרט כזה הבמאי מסתיר את נוכחתו והוא מורכב לרוב מראיונות, צילומים ומקריינות של "מספר יודע הכל"..
אמצעים אלו מעצימים את "רושם האמת" ואת האשליה של צפייה במציאות כפי שהיא.
בנוסף, סרט דוקומנטרי מספר סיפור על הקיים.
לא ניתן לומר שואלס עם באשיר הוא סרט עלילתי כי הוא אינו מחויב למציאות לעומת סרט דוקומנטרי שהוא מפרש את המציאות ועוסק בהתפתחות ובתהליכים.
הוא מאוד סובייקטיבי, הוא מציג את נקודת המבט של היוצר.
בקולנוע דוקומנטי ניתן לצלם דברים תוך כדי התרחשותם או לשחזר אותם מאוחר יותר למטרת תיעוד.

פרויקט הערכה חלופית 30%

מתוך הזירות:

-אובדן הילדות.

-אסכולת החיברות

-תיאוריות של אלימות.

הילה דוקן.

תוכן עניינים:

שאלות חקר 3

קישורים למאמרים 4

מענה על השאלת חקר 5-7

מושגים מתוך הזירות 8-9

רפלקציה 10

משוב עצמי + סיכום אישי 11

שאלת חקר.

מהי שאלת חקר?
שאלת חקר היא שאלה שיש דרכים שונות ומקורות מידע מגוונים באמצעותם ניתן ללמוד מה כולל הדבר הנחקר או מה טמון בו.

מהי שאלת החקר שעליה תהיה מורכבת העבודה ?
האם צפייה בתכנים תקשורתיים יכולה להביא לאובדן הילדות?

קישורים למאמרים הנבחרים.

http://www.aish.co.il/f/p/48853582.html

https://www.itu.org.il/?CategoryID=1035&ArticleID=7853

http://www.ellacollege.com/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94.html

על פי המאמרים הנבחרים ניתן להבין שצפייה בתכנים תקשורתיים מביאה לאובדן ילדות.
בתשובתי אתייחס לזירות: אובדן ילדות, תיאוריות של אלימות ואסכולת החיברות.
במאמר הראשון נמסר לנו ש"הילדות היא מושג הולך ונעלם בעולם של ימינו, כפי שמוכיחות כותרות כמו: "60% מהילדים בארה"ב נחשפו לתכנים המיועדים למבוגרים בלבד ברשת האינטרנט".
הילדים של היום אינם מרשים לעצמם להיות ילדים בכלל.
היום הילדים מפיקים לקחים מתכנים תקשורתיים ומיישמים אותם בחייהם. בנוסף היום הם מתלבשים כמו מבוגרים, מתחילים לעשות דיאטה כבר בגיל 9, וחשופים למידע שפעם אנשים גילו הרבה הרבה יותר מאוחר.
לפי זירת אובדן הילדות פוסטמן מבכה גם את מותם של שירי הילדים ואיך זה בא לידי ביטוי בחיינו? כותבת המאמר מציינת כי "פעם היינו שרים שירי ילדים על פירות הדר ועל שפן שקיבל נזלת. היום ילדים קטנים כבר מזמרים מילים מלהיטים עכשוויים".
בעולם הזה, שילדים בו הם פשוט מבוגרים קטני גוף והתופעה נוגעת בכל תחום לדוגמה: בשמחות ואירועים חגיגיים אפשר לראות ילדות קטנות לבושות בשמלות שחורות כבודות בדיוק כמו המבוגרות. בנות שבקושי חגגו בת מצווה מאופרות בכבדות בדיוק כמו האם והדודה. ובשעות לילה מאוחרות, ילדים שכבר היו אמורים לישון צופים בתוכניות טלוויזיה שלהורים אין כוח לבדוק, ואולי גם לא אכפת להם. 

הסטטיסטיקה החדשה מטרידה אנשים רבים. 60% מהילדים נכנסים לאתרים לא ראויים?! אבל מה הפלא. הילדים בקיאים בטכנולוגיה יותר מההורים וההורים לא מרגישים את הצורך להקים מסביב לילדות את הגדרות והחומות של פעם.

העולם הולך ונעשה מורכב יותר, ככל שאנחנו הופכים מפותחים ומתוחכמים יותר. מספר השנים שדרושות להכשרתו של האדם הממוצע להיות מבוגר העומד ברשות עצמו רק הולך וגדל. ובכל זאת, הילדות עומדת בסכנת הכחדה. 

בנוסף הכותבת מציגה לנו השוואה בין פעם להיום באמצעות הדימויים-  "הדימויים הישנים של משחקי כדור בחצר ומשחקי בובות בבית, ילדים בגיל אחת עשרה ושתיים עשרה שעוד משחקים מחבואים במלא הלהט, ההפרדה הברורה בין עולם הילד והעולם המבוגר – כל אלו לא קיימים עוד. הילדים של היום מתלבשים כמו מבוגרים, שומעים אותה מוזיקה, צופים באותם סרטים ותוכניות טלוויזיה, ונקלעים לאותם מקומות ברשת, גם אם בלי כוונה. האינטרנט הוא מקום שקל ללכת בו לאיבוד".
*במאמר זה אנו מבינים כי צפייה בתכנים תקשורתיים אכן מובילה לאובדן ילדות מכיוון שאחת מהסיבות לאובדן הילדות זה עידן הטלוויזיה ומה שמשדרים לילדים בבית, קשה להסתיר מידע מפני הילדים, כולם חשופים במידה שווה לכל התכנים. הילדים חשופים למידע של המבוגרים.

במאמר השני נאמר לנו שצריך לחזור ולבחון את מושג הילדות ובעיקר אנו ניחשף פה לזירת "אסכולת החיברות" ובנוסף נמשיך בהתייחסות לזירת "אובדן ילדות"
בתחילת המאמר נמסר כי "לילדים ובני נוער הגדלים עם תרבות מסך, המתח בין גלובליזציה ללוקליזציה, בין בינלאומיות ללאומיות, אינו נתפס כסתירה בעייתית. בכלל, יש מעט תשובות מחקריות לשאלת ההשפעה של תרבות זו על מושג "הילדות"; אפילו את השאלות לא למדנו לנסח כראוי"
המאמר מציג לנו סוג של תרבות מסוימת האומרת כי תרבות המסך הגלובלית היא אחד ממאפייניה של תקופת הילדות עם תחילת האלף השלישי: מסכי טלוויזיה, קולנוע, מחשבים, משחקי כף יד אלקטרוניים, טלפונים ניידים, שעונים רב-תכליתיים ואפילו מסכים בצעצועים לתינוקות פעוטים הם נחלת חיי היומיום. ילדים ברחבי העולם גדלים היום במסגרות משפחתיות שונות ומגוונות. הם דוברים מאות שפות, הם בעלי מיומנויות קרוא וכתוב שונות, ומתגוררים בתנאי חיים שבכל הדרגות שבין עושר מופלג לעוני קיצוני. הם מתמודדים עם אתגרים שונים, מאמינים באמונות דתיות שונות וחולמים על תרחישים עתידיים מכל סוג. אך רובם המכריע מוצא עצמו מבלה מול מסך זה או אחר כדבר שבשגרה. 
*גם מאמר זה עונה על השאלת חקר אכן צפייה בתכנים תקשורתיים מביאה לאובדן ילדות מכיוון שעל פי פורסטמן ילדים אינם בשלים מבחינה רגשית לדעת את כל הדברים. והם מתנהגים ונראים כמו בוגרים למרות גילם הצעיר ובכלל חסר להם את הכלים להבין את המידע ובמאמר ניתן למצוא את הטענה ש" העובדה שיותר ויותר נעשים הילדים גם לצרכנים של דימויים-עצמיים. בעלות על טכנולוגיות ביתיות המאפשרות תיעוד של חיי הפרט - מצלמות וידיאו, טלפונים ניידים מהדור השלישי, סורקים המחוברים למחשב וכן הלאה - מעצימים את העיסוק של רבים בתיעוד ילדיהם עוד טרם הגיחו לעולם ובכל צעד ושעל של התפתחותם".
המאמר השלישי מתאר לנו את האלימות והתכנים בטלוויזיה "ילדים ובני נוער חשופים היום יותר מאי פעם לתכנים אלימים, אמיתיים ודמיוניים, בעיקר בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידאו. היחשפות כזו מגבירה את הסכנה שילדים ובני נוער יתנהגו באלימות, בילדותם ו/או בבגרותם. שני מנגנונים פסיכולוגיים עיקריים מסבירים מדוע היחשפות לתכנים אלימים מגבירה את ההתנהגות האלימה אצל ילדים" . מאמר זה מאפיין את "תיאוריית האלימות" ואת "אסכולת החיברות"
המאמר מתמקד במקומם של יועצים חינוכיים בהתמודדות עם תופעה מורכבת זו. במאמר מוצעים לבחינה שני תחומים בהם יועצים חינוכיים יכולים לתרום לצמצום נזקי היחשפות התלמידים לתכנים אלימים באמצעי התקשורת ובמשחקים השונים: התחום הראשון, הדרכה של הורים להתמודדות נכונה עם ילדיהם בבית; התחום השני, הדרכה של מורים להתמודדות נכונה עם תלמידיהם בכיתה. במאמר מוצעים רעיונות מעשיים ראשוניים לדרכי התערבות של יועצים חינוכיים בשני תחומים אלה.
המאמר השלישי מוסיף לטענה שאכן יש צפייה בתכנים תקשורתיים מביאה לאובדן ילדות.
אך, במאמר זה מביאים לנו התמודדות עם התופעה של האלימות מצפייה בתכנים אלו.
במאמר זה התייחסו למושגים מתוך זירת האלימות, "גורמים עיקריים המשפיעים על התפתחותה של התנהגות אלימה דרך תהליכי חיקוי והזדהות: מחקרים הצליחו לזהות שלושה גורמים עיקריים המשפיעים על התפתחותה של התנהגות אלימה, בעקבות צפייה בתכנים אלימים בטלוויזיה בגיל צעיר: הזדהות עם הדמות התוקפנית, תפישת המעשים האלימים כמוצדקים, ותפיסת התסריטים התוקפניים כמציאותיים"
לסיום, ניתן להבין שבאמצעות מושגים והמאמרים הנבחרים אכן צפייה בתכנים תקשורתיים מביאה לאובדן ילדות.
התקשורת בכלל והטלוויזיה בפרט משדרים תכנים אלימים רבים. בכל הז'אנרים ניתן להבחין בתכנים אלימים גלויים או סמויים מרומזים.
כיום ילדים נחשפים לתקשורת המונים לא רק במועדי השידור שנועדו להם אלא נחשפים לתכנים שלא נוצרו עבורם. הם מגלים עניין רב בתכנים למבוגרים.
אמצעי תקשורת ההמונים הם סוכן החיברות היחיד המלווה את האדם כמעט כל חייו, ובשלב מוקדם יחסית בחיים הם מסתננים וחושפים את הילד למציאות שלהם, לעיתים בניגוד לרצונם של ההורים. כך יכול להיווצר מתח בין סוכני חיברות שונים. השפעתם נעוצה בהיותם מתמידים, בעלי יכולת לעצב תפיסות עולם ולהבנות תמונת מציאות.
בעזרת כל עזרי המידע הללו הצלחתי לענות על שאלת החקר. לפיכך, ערכתי סקר על מנת לדעת האם בני נוער/מבוגרים חשופים לאלימות ביומיום בקרב האוכלוסייה והתקשורת.

***קישור שאלות+תשובות לסקר שנערך***
https://docs.google.com/forms/d/1zXHVq9wATsdm2wvYAjheZ2xxUdgsfpiAJeQ0oV6E_EI/edit?c=0&w=1#responses

לאחר שראינו את תוצאות הסקר ניתן להבין שתשובתי מתוך המאמר והמושגים מהזירות והתשובות שענו בסקר תואמות, ואכן נעשה דרך תכנים תקשורתיים אובדן ילדות.
בילדים של היום חשופים לתכנים תקשורתיים ומפיקים מהם לקחים והילדים של היום אינם מרשים לעצמם להיות ילדים כלל.
בנוסף, היום ילדים מתלבשים איך שהם רוצים, מתחילים לעשות דיאטה כבר בגיל 9, בנות שמות עקבים ומתאפרות כבר מגיל צעיר ששואלים למה? עונים כי זה טרנדי.
כתבה המוסיפה לעניין (http://www.mako.co.il/home-family-kids/products/Article-a0e23acd6acfe21006.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=2089299190 )

אילו מושגים מתוך הזירות נמצא בעבודה?

בזירת אובדן ילדות:

-הגדרת ילדות (בנתיים נוצרים סודות ומסתורין. עולם המבוגרים אוגר סודות ולאט לאט מחושף אותם בפני הילדים. נוצר פער וקו חוצה בין עולם המבוגרות לעולם הילדות)

-סיבות לאובדן הילדות "כיום בעידן הטלוויזיה" (קשה להסתיר מידע מפני הילדים, כולם חשופים במידה שווה לכל התכנים. הילדים חשופים למידע של המבוגרים.)

- על פי פוסטמן ההבחנה בין עולם הילדות לעולם המבוגרים ( ילדים אינם בשלים מבחינה רגשית לדעת את כל הדברים. הילדים מתנהגים ונראים בוגרים יותר למרות גילם הצעיר, אך בפועל חסרים להם כלים לעיבוד המידע והבנתו. )

בזירת תיאוריות של אלימות:

-תיאוריית הלמידה והחיקוי: בתנאים מסוימים, קובעת התיאוריה, שהצופים עלולים לחקות את ההתנהגות האלימה של הגיבורים שאיתם הם מזדהים.

-תיאוריית התירבות: לתפוס את העולם כרע ואכזר  ולפתח חוסר רגישות כלפי סבל של האחר. (תיאוריה זו נרמזת בתוך תשובתי ולא באופן גלוי)

-אלימות בתקשורת: התקשורת בכלל והטלוויזיה בפרט משדרים תכנים אלימים רבים. בכל הז'אנרים ניתן להבחין בתכנים אלימים גלויים או סמויים מרומזים. החל מסרטי מלחמה, מערבונים, דרמות,משטרה, ספורט, פרסומות, וידיאו קליפים, חדשות ואפילו סדרות לילדים, סרטים מצוירים, קומדיות מצבים. מכאן יוצא שהמשפחה ממוצעת מערבת בביתה על גבי מסך הטלוויזיה  אלפי אירועי אלימות בשנה.

בזירת אסכולת החיברות:

אמצעי תקשורת כסוכן חיברות- (אמצעי תקשורת ההמונים הם סוכן חיברות חדש לעומת האחרים, ועם השנים הולך וגדל נתח הזמן שהם תופסים בחיי הפרט, וזמן החשיפה מקדים שלבים בחיים (תינוקות שרואים טלוויזיה). אמצעי תקשורת ההמונים הם סוכן החיברות היחיד המלווה את האדם כמעט כל חייו, ובשלב מוקדם יחסית בחיים הם מסתננים וחושפים את הילד למציאות שלהם, לעיתים בניגוד לרצונם של ההורים. כך יכול להיווצר מתח בין סוכני חיברות שונים. השפעתם נעוצה בהיותם מתמידים, בעלי יכולת לעצב תפיסות עולם ולהבנות תמונת מציאות.)

סוכני חיברות- בתהליך החברות מקיים הפרט מגע עם גורמים שונים, גורמים אלו מכונים "סוכני חיברות" (הורים, חברים, מורים, עמיתים ועוד), והם שייכים למסגרות חברתיות שונות. (בית, בית ספר, תנועה, צבא, עבודה).

חיברות בחברה- גם לתכנים הפרסומיים יש השפעה רבה. דרך הפרסומות, הילדים נחשפים לתרבות הצריכה, למותגים, לנושאים כספיים, למוצרים מסוגים שונים, מסרים מסוגים שונים, להמלצות כיצד להיראות  (כמו הדוגמנים בפרסומות) וכו'..

רפלקציה:

כיצד המחקר שערכת השפיע על הבנתך את הנושא?
באמצעות המחקר שעשיתי הבנתי שהתכנים המראים לנו בטלוויזיה בכלל כלי התקשורת לא תמיד באים לטובתו. וכיום, במאה ה21 שכל דבר פועל באמצעות טכנולוגיה מגביר את המודעות לאובדן ילדות ומה שהיה פעם כבר לא יחזור והילדים של היום יגדלנו לתוך המסכים ולא כמו שאנו גדלנו למשחקי חברה ברחוב.

האם נושא החקר עניין אותך ומדוע?
כן, מכיוון שלא חשבתי שהנושא כה עצום בחברה. כיום אנו נחשפים לילדים קטנים שכבר מתנהגים באלימות מילולית ופיזית, מתנהגים כמו מבוגרים ומפיקים לקחים מתכנים תקשורתיים שלפעמים לא באים לטובתנו.

ציין שני דברים חדשים שלמדת במהלך העבודה
אני חושבת שלא כל כך גיליתי דברים חדשים אלא הם חיזקו את מחשבותיי. כלומר, ידעתי שהיום בנות בגילאי 10+ רק רוצות כבר ללכת על עקבים ולהתאפר ושיש משמעות מאוד גדולה לתכנים התקשורתיים שהילדים חשופים אליהם כיום.

היכן חשת קושי?
בכתיבה עצמה של תשובתי ולמצוא תשובות ומאמרים מתאימים, קשה מאוד כבר לראות ולהבין שלא יהיה את הילדים שילכו וישחקו משחקי חברה כמו שאנו גדלנו.. והיום, אפילו שחברים קובעים להיפגש זה נעשה מפגש טלפוני שכל אחד נעול בטלפון שלו ולא מתייחס באמת אחד לשני. מה שאנו בחיים לא נחשפנו לזה.

מה היה מקור הקושי?
מקור הקושי היה בעיקר מציאת מאמר מתאים.
חיפשתי מאמרים שיוכלו לענות לי על השאלת חקר באופן גלוי, רק מאמר אחד ענה לי על השאלה באופן גלוי והשניים האחרים נרמזו. לחפש מושגים מתאימים מתוך הזירות ולשייך אותם לתשובתי גם היווה קושי רב כדי לאפיין זאת בתשובה.

כיצד התגברת על הקושי?
חיפשתי שוב ושוב מאמרים מתאימים, נעזרתי במקורות מידע וסיכומים של הזירות באינטרנט והצלחתי לענות בסופו של דבר על השאלה.

משוב עצמי + סיכום אישי.

עבודתי הגיעה לסיומה.
במהלך כתיבת העבודה נחשפתי להמון בעיות בכתיבה וקושי רב.
המענה על השאלת חקר נעשתה באמצעות שלושת הזירות הנלמד בכיתה הלוא הן:
"זירת תיאוריות של אלימות" "זירת אובדן ילדות" "זירת אסכולת החיברות"
מתוך הזירות נעזרתי במושגים מכל זירה כאמור שלושה מושגים לכל זירה.
שלושת המאמרים עסקו בעיקר בנושא אובדן הילדות תוך מענה עם מושגי הזירות האחרות.
מענה השאלת חקר הייתה שאכן לפני המאמרים מתקיים אובדן ילדות שאנו חווים בימינו.
בסוף העבודה הבאתי דוגמה נוספת לאובדן ילדות והבאתי מקורות מאתרים ומאמרים מקוונים.
אני מאוד מרוצה מעבודתי, השקעתי בה המון שעות ובעיקר מחשבה.