אינדקס:


הגדרת תפקיד העיתונאי:
"העיתונות המודפסת, כמו אמצעי תקשורת המונים אחרים, ממלאת שורה של תפקידים חברתיים.
הגישה הרווחת בקרב חוקרי התקשורת מציינת ארבעה תפקידים מרכזיים: סיקור הסביבה, תיאום (פרשנות), המשכיות ובידור. (כספי, 1992)
(עיתונאות, איסוף מידע,כתיבה ועריכה. יחיאל לימור, רפי מן. עמוד 120)

~חופש הביטוי וההבעה: הוא זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר, מבלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על כך, בכל הדרכים המשמשות לכך: דיבור, כתיבה, צילום, הסרטה, וכל דרך תקשורת אחרת. "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי" (מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם) עקרון חופש הביטוי הוא הרחבה של עקרון חופש הדיבור. חופש הביטוי נחשב למימוש של חופש הדעה והמצפון, שטעמם ניטל אם נשללת האפשרות לבטא אותם.

~עיתונאות היא פעילות של איסוף, ניתוח והפצה של מידע העוסק באירועים אקטואליים. העוסקים בעיתונאות קרויים עיתונאים. העיתונאות היא הבסיס לפעילותם של אמצעי התקשורת: עיתונים, חדשות ,יומני חדשות ברדיו, תוכניות אקטואליה בטלוויזיה ואתרי חדשות באינטרנט.

עיתונאי הוא אדם העוסק בעיתונאות, כלומר עובד עבור אמצעי התקשורת וכותב, מכין או מגיש מאמרים וכתבות בנושאים מגוונים או בתחום מסוים שבו הוא מתמחה.

~פרשת הצוללות, המכונה גם תיק 3000, היא חקירה פלילית המנוהלת על ידי יחידת להב 433 של משטרת ישראל מאז פברואר 2017 ובמסגרתה נחקר חשד להטיית מכרזים הקשורים לרכש צוללות מסדרת דולפין AIP וספינות סער 6 מחברת "טיסנקרופ" הגרמנית, קבלת שוחד וניגוד עניינים. הפרשה נחשפה לראשונה על ידי העיתונאי רביב דרוקר בנובמבר 2016

~אוֹבְּיֶקְטִיבִיוּת היא אי תלותיות בדעות או תחושות מסוימות. ניתן לקבוע שהנחה מסוימת נחשבת לאובייקטיבית כאשר תנאי האמת שלה הם חסרי תלות קוגניטיבית – כלומר, אינם תוצאה של שיפוט הנעשה על ידי ישות מודעת (סובייקט). בניסוח אחר, אמיתות אובייקטיביות הן אלו שמתגלות לעומת אלו שנוצרות.

~סוּבְּיֶיקְטִיבִיוּת היא התבוננות מזווית ראייה מסוימת, אישית, שאינה מתבססת רק על העובדות אלא על מחשבות, רגשות ותחושות הקשורות לסובייקט, לפרט. את הסובייקטיביות נהוג להנגיד לאובייקטיביות.
הסובייקטיביים טוענים כי לא ניתן להתעלם מעולמו הפנימי של הסובייקט, וכי גם לרגשותיו ולהסתכלותו הייחודית האישית יש חשיבות מכרעת בהסתכלות על העולם. סובייקטיביות קיצונית עשויה לטעון כי אין דבר כזה "עובדות" שנכונות באופן בלתי תלוי, אלא הכול תלוי בצורת הראייה של המתבונן.

~משה נגבי (נולד ב-1949) הוא משפטן, עיתונאי, מרצה בתחומי המשפט והתקשורת ופרשן משפטי. פרופסור חבר במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. כפרשן משפטי הוא עוסק בעיקר בעניינים אקטואליים. מרבה לעסוק בהגנה על זכויות אדם, חופש העיתונות, שמירת החוק והדמוקרטיה, ובנושאי טוהר המידות של אנשי ציבור.

~רפי מָן (נולד ב-1952 בתל אביב) הוא פרופסור חבר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, חוקר תקשורת ועיתונאות, היסטוריון, המלמד באוניברסיטת אריאל, ובאוניברסיטה העברית בירושלים. מחבר ספרים, בנושאי תקשורת והיסטוריה.

~ירון אזרחי (נולד ב-19 באפריל 1940) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים וזוכה פרס על מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית למדע המדינה בשנת 2009.

-כנפיים של קרמבו: תנועת נוער, מובילת שינוי חברתי, לילדים עם ובלי צרכים מיוחדים, הראשונה והיחידה מסוגה בעולם. התנועה מפעילה למעלה מ 64 סניפים ברחבי הארץ ועוד מספר רב של סניפים בתהליך הקמה. בשנת הפעילות תשע"ז פעילים בתנועה מעל 1,500 חניכים בגילאי 7-22 עם צרכים מיוחדים מורכבים, ולמעלה מ 3,600 חונכים,

*כל מקורות המידע הללו הגיעו מאתר "ויקיפדיה"

טד - הסבר על העבודה הכתובה

https://youtu.be/SNITlmZMSuA

ביבילוגרפיה

"אבל דן מרגלית הוא עיתונאי מכובד" - מאת נעמי לויצקי 01.11.2001
"הכלל עובד כעיתונאי?" - אלישבע ברק, מאי 2000
"חבות (חובות) התקשורת -מאת אתר: טקסטולוגיה.
"חופש העיתונאי וחופש העיתונות בישראל" - משה נגבי
"לא קיים עיתונאי אובייקטיבי" - ירון אזרחי 01.07.2002
"מודלים סמיוטים"
"משהו סובייקטיבי" - עוזי בנזימן 21.03.2013
"עיתונאים, תתחילו לחשוב בעצמכם" - יוסי הדר 06.04.2015
" עיתונאות. איסוף מידע, כתיבה ועריכה" - יחיאל לימור ורפי מן
"פולסימיות ופופלריות"
"שתי תפיסות של עיתונות" - דן כספי

סיכום

בעבודה זו חקרתי את דילמת העיתונאי, האם העיתונאי אמור להיות אובייקטיבי או סובייקטיבי כאשר הוא מגיע לזירת אירוע.
באמצעות זירת "חבות התקשורת" נוכחתי לגלות הסברים מדויקים לנושאי העבודה ותשובות לשאלות העלו מתוך חקר העבודה.
במהלך כתיבת העבודה למדתי את הנושא בהרחבה רבה וחומר רב נכנס לראש.

בנוסף, הבנתי כי יש עיתונאים רבים המביעים את דעתם באופן לא גלוי אך רומזים לנו במילים מסוימות. לדוגמה: בעיתון "הארץ", "והחלוקה הבעייתית של חופשות התלמידים במשך השנה" אך זה לא היה רק בעיתון "הארץ".
גם בעיתון "ישראל היום" נוכחתי לגלות כי היה שוב רמיזה לדעה- "נראה כי ההורים זוכים".

המילים אכן משפיעות על אופן כתיבת הכתבה. בימינו יש ביקורות רבות על מה שקורה בתקשורת הישראלית, כך באם עיתונאי יכתוב לעיתון כתבה על נושא מסוים הוא יצטרך להיזהר במילותיו על מנת להימנע מתגובות וביקורת שיבואו לרעתו ונגדו, כפי שהם נחשפים לזה בחיי היום יום שלהם.

אך בחקר עבודתי שמתי לב כי עיתון "הארץ" היה היחיד שלא "חשש" לפרסם כתבות עם דעות מובהקות בנושא הנ"ל.
גם על לשון הרע דיברתי בעבודה זו.  חוק איסור לשון הרע קובע רשימה של "פרסומים מיותרים" כלומר פרסומים הנהנים מתביעה ומעונש, אם אם נכלל בהם הוא לשון הרע וגם אם מדובר בפרסום כוזב.

בין כל דברים אלה ישנה סוגיית העיתונאי על ה"דיווח הנכון וההוגן" הנהנה מחסינות מפני תביעות על הוצאת דיבה ובכלל הליכים משפטיים. דבר נוסף שעולה מתוך העניין של האם לפרסם דעה  או עובדה בכתיבת כתבה בתקשורת הישראלית.
תקנון האתיקה שיחק תפקיד מרכזי בסקירת הספרות וכלל בעבודה כולה.

תקנון מספר  2 בחוקי האתיקה טען כי: חופש העיתונות ואחריותה המקצועית עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שירות מקצועי ופרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות.
סעיף זה אומר כי על העיתונאי ומערכת העיתון כולה להיות נאמנים לחופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת. על המערכת לתת לציבור פרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות.

אומנם ניסו לחשוף אותנו לפרסום מדויק, אך מי באמת יודע עד כמה זה נכון מה שמעבירים לנו בתקשורת? האם אנשים שלא מבינים בתקשורת ידעו לפענח את זה שמעבירים לנו מסר כלשהו בכתיבה עצמה? לא.
אך מה שרוב הציבור יודע היום זה היכן מוצג לנו דעה פוליטית ודעה בכללי בעיתונים. כמו לדוגמה שהעיתון "הארץ" זוכה לביקורת קשה בדרך כלל ממי שלא מאמין בדרכו של עיתון זה (ימין).

עבודה זו עזרה לי להבין המון בנושא התקשורת הישראלית והוסיפה לי המון להעשרת הידע שלי.
הבנתי במילים קטנות ולא הכי גלויות ניתן להבין שמוצגת דעה מובהקת של עיתונאי ואיך ניתן לעזור לאנשים להבין על המדובר יותר טוב.

מסקנות

המחקר שלי עסק בהאם באמת התקשורת בישראל מכוונת לדעה מסוימת?
בחלק מן הכתבות שסקרתי הוכח שכן. אומנם לא בבירור מלא אך במילים, משפטים וסימני פיסוק  נסתרים הוכחתי לגלות כי אכן בחלק מן הכתבות העיתונאים מציגים דעה.
כאשר התחלתי לקרוא כתבות התחלתי להבין איפה באמת הכתב הציג לי את דעתו ומה הוא ניסה לשקף ומתי הוא מציג עובדה מבלי להציג באופן גלוי או נסתר את המתרחש.
העיתון שבו נכחתי לגלות כי את שלושת הכתבות שסקרתי הוצגה דעה באופן נסתר אך מבדיקה מעמיקה ראיתי שדעת הכותב הוצגה בצורה ברורה לגמרי.
האם התקשורת אובייקטיבית? לא בהכרח.
האם סובייקטיבית? על פי סקירת הכתבות ובדיקה מעמיקה ברובן הוכח שכן.
נוכחתי לגלות כי גם לבעלי ההון יש אינטרס. ולמה? בעלי ההון רוצים כמה שיותר מסגרות לילדים שההורים שלהם כמה שיותר יעבדו וייצרו רווח. נוסף על כך, חלק מבעלי ההון הם בעצם הבעלים של אמצעי התקשורת.
כאמור, כאשר לקחתי מכל עיתון 3/2 כתבות ראיתי כי לפחות בכתבה אחת בכל עיתון הוצג לנו דעה בגלוי או בסתר

מחקר

האם התקשורת בישראל מכוונת לדעה מסוימת? כלומר, האם התקשורת אובייקיטיבית או סובייקטיבית?
בנוסף, האם יש הבדל בין העיתונאים מבחינת האג'נדה והסיקור? הבעת דעה או עובדה.

המחקר יעסוק בסיקור חופשות מוסדות החינוך במדינת ישראל, בעיתונות הכתובה והאינטרנטית.

כלי המחקר: ניתוח כתבות מארבעה עיתונים מובילים בישראל- ישראל היום, ידיעות אחרונות, הארץ ומעריב.

מטרת המחקר: האם באמת ישנה דעה של עיתונאי או בעצם העיתונאי מציג עניין עובדתי ומוסר לכלל האזרחים במדינת ישראל המעורבים בחיי היומיום בסוגיה זו.

משרד החינוך מציג: כך יקוצרו חופשות התלמידים:

חופשות התלמידים עד כיתה ג׳ יקוצרו השנה ב-6 ימים בתשלום של ההורים, ובשנים הבאות התוכנית תורחב ל-10 ימים. התקציב לתוכנית - כ-400 מיליון שקל - עדיין לא אושר בממשלה

שם העיתון: "מעריב"	http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-612812	http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-617021
דעה:		גם במגזר הלא יהודי ייהנו מהתוכנית, כשבמקום חנוכה תקוצר חופשת החורף ובמקום פסח תקוצר חופשת האביב. כאמור, התשלום על תוכנית יהיה דיפרנציאלי.
עובדה:	התוכנית החדשה שהוצגה מיועדת לילדי הגנים ולבתי הספר בכיתות א' עד ג'. על פי המתווה החדש, במגזר היהודי יקוצרו חמישה ימים מחופשת הפסח ויום נוסף באיסרו חג שבועות. במגזר הלא יהודי יקוצרו שישה ימים מחופשת .”האביב

מעריב היה עיתון יומי ישראלי שיצא לאור בישראל מה-15 בפברואר 1948 ועד ל-אפריל 2014. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שפרשו מ"ידיעות אחרונות". בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היה העיתון הנפוץ בישראל, אך לאחר מכן הפך לשני בתפוצתו בין העיתונים הנמכרים בישראל, לאחר "ידיעות אחרונות". עד שנות ה-90 של אותה מאה הוא נשלט על ידי חברה בבעלות העיתונאים,אך מאז עברה החברה לשליטתם של משקיעים, והיה עד לשנת 2012 בבעלותה של "מעריב החזקות בע"מ", הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%91

שם העיתון: "ידיעות אחרונות"	https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5010528,00.html	https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4990565,00.html	https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4985558,00.html
דעה:	"ניצחון להורים במאבק על צמצום ימי החופשה בבתי הספר" "בשורה טובה להורים המיואשים לנוכח ימי החופשה האינסופיים של ילדיהם מבית הספר"	"האם השרים בנט וכחלון יסכימו?"
עובדה:			יו"ר ועדי ההורים: "גם הפתרון הזה אינו פותר את הפערים בחופשות"

ידיעות אחרונות הוא עיתון היוצא לאור בישראל החל מה-11 בדצמבר 1939. משנות ה-70 הוא הנפוץ ביותר מבין העיתונים הנמכרים בישראל. עד חודש יולי 2010 היה גם הנפוץ ביותר בין כלל עיתוני ישראל, אז איבד את המקום הראשון לטובת החינמון "ישראל היום".

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA  

שם העיתון: "הארץ"	https://www.haaretz.co.il/1.4210928	https://www.haaretz.co.il/1.3052825	https://www.haaretz.co.il/news/education/1.1181158
דעה:	"את התוכנית יפעילו הרשויות המקומיות, שייתבקשו להתקשר עם חברות ומורי קבלן שאינם בהכרח עובדי מדינה או עובדי הרשויות. בנוסף, משרד החינוך בוחן להעניק תוספות שכר למורים שיסכימו ללמד בימים אלה, על חשבון חופשתם."	"היעדר הסנכרון בין החופשות של ההורים ושל הילדים בבתי הספר והגנים, והחלוקה הבעייתית של חופשות התלמידים במשך השנה, הן בעיה אישית וכלכלית להורים - שפוגעת גם במשק." "הסוף לסיוט החופשות?"	"התיאום בין משרדי הממשלה נועד ליצור אחידות בלוח החופשות בכל שלבי החינוך?."
עובדה:

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט(20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון ל-2016 שיעור החשיפה של העיתון הוא 4.6% בימות השבוע ו-6.4% בסוף השבוע.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5

שם העיתון: "ישראל היום"	http://www.israelhayom.co.il/article/526723	http://www.israelhayom.co.il/article/500955	http://www.israelhayom.co.il/article/520097
דעה:	"שיעור לא חופשי: אחרי שנים של קיטורים, סידורים והרבה עזרה מסבא וסבתא, נראה כי ההורים זוכים היום (שני) לבשורה של ממש."
עובדה:		"במערכת החינוך בודקים מספר חלופות לקיצור ימי החופש. האפשרות המובילה היא מסגרת של "בתי הספר של החופש הגדול" - כלומר מסגרת חוץ בית ספרית ומורים שירצו לעבוד במתכונת זאת יזכו לשכר. באוצר ובמשרד החינוך שוקדים על מימון תקציבי עבור התוכנית."	"בדיון שנערך אתמול בוועדת החינוך של הכנסת הוצג מתווה החופשות של שר החינוך נפתלי בנט, אלא שהיישום מותנה בתקציב. שר האוצר משה כחלון בוחן את הנושא בחיוב ובעבר אף הביע בו תמיכה."

ישראל היום הוא עיתון יומי ישראלי המחולק בחינם שיוצא לאור מאז 30 ביולי 2007. מאמצע שנת 2010 הוא העיתון בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בקרב העיתונים הישראליים היומיים בימי חול ומאמצע 2017 גם בסופי השבוע.
העיתון מעוצב בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית הישראלית. כדי למשוך קהל קוראים גדול, מתאפיין העיתון בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מאקטואליה וכלכלה ועד תרבות, ספורט ורכילות.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D

מתודולוגיה

איך בעצם אחקור את הנושא:

אקח 4 עיתונים מובילים בארץ, מתוך כל עיתון אבחר 2-3 כתבות בנושא המחקר ואציג באמצעות טבלה האם הוצגה דעה או עובדה ואיפה הוצגה הדעה  או העובדה. נושא הכתבות יהיה- קיצור חופשות הלימודים במערכת החינוך. השאלות העלו לי לפני כל חקירת כתבה היו בעיקרן איך אני יכולה למצוא דעה אם היא לא מוצגת לי באופן גלוי לעין, חיפוש מילים בתוך הכתבה היכולות להועיל למחקר שלי להראות איפה אני יכולה למצוא דעה או עובדה, האם בתוך הכתבה יש מטרה להציג דעה מסוימת עם קצת מעובדות בשטח?

האם עיתונאים בכלל מציגים את דעתם בכתיבת הכתבה? כי יש את תקנון האתיקה שמשחק משחק חשוב בעבודת העיתונאים וערוצי התקשורת כלל.
האם יש עיתונים שיציגו רק דעה או יציגו רק עובדה?
האם יש עיתונים שדעתם מובהקת בכתיבת הכתבה ולא מראים חשש לגבי פרסום כתבה לקוראים או הצופים.
ואכן אחרי חקירת מילים קטנה, קצת חיפוש דעות מובהקות בתוך כתבות המחקר צלח!