יום שלישי, 31 בינואר 2017

פרויקט הערכה חלופית 30%
מתוך הזירות:
-אובדן הילדות.
-אסכולת החיברות
-תיאוריות של אלימות.

הילה דוקן.

תוצאת תמונה עבור אובדן הילדות

תוצאת תמונה עבור תיאורית אלימות

תוכן עניינים:

שאלות חקר 3
קישורים למאמרים 4
מענה על השאלת חקר 5-7
מושגים מתוך הזירות 8-9
רפלקציה 10
משוב עצמי + סיכום אישי 11







שאלת חקר.
מהי שאלת חקר?
שאלת חקר היא שאלה שיש דרכים שונות ומקורות מידע מגוונים באמצעותם ניתן ללמוד מה כולל הדבר הנחקר או מה טמון בו.

מהי שאלת החקר שעליה תהיה מורכבת העבודה ?
האם צפייה בתכנים תקשורתיים יכולה להביא לאובדן הילדות?




תוצאת תמונה עבור שאלת חקר







קישורים למאמרים הנבחרים.


















על פי המאמרים הנבחרים ניתן להבין שצפייה בתכנים תקשורתיים מביאה לאובדן ילדות.
בתשובתי אתייחס לזירות: אובדן ילדות, תיאוריות של אלימות ואסכולת החיברות.
במאמר הראשון נמסר לנו ש"הילדות היא מושג הולך ונעלם בעולם של ימינו, כפי שמוכיחות כותרות כמו: "60% מהילדים בארה"ב נחשפו לתכנים המיועדים למבוגרים בלבד ברשת האינטרנט".
הילדים של היום אינם מרשים לעצמם להיות ילדים בכלל.
היום הילדים מפיקים לקחים מתכנים תקשורתיים ומיישמים אותם בחייהם. בנוסף היום הם מתלבשים כמו מבוגרים, מתחילים לעשות דיאטה כבר בגיל 9, וחשופים למידע שפעם אנשים גילו הרבה הרבה יותר מאוחר.
לפי זירת אובדן הילדות פוסטמן מבכה גם את מותם של שירי הילדים ואיך זה בא לידי ביטוי בחיינו? כותבת המאמר מציינת כי "פעם היינו שרים שירי ילדים על פירות הדר ועל שפן שקיבל נזלת. היום ילדים קטנים כבר מזמרים מילים מלהיטים עכשוויים".
בעולם הזה, שילדים בו הם פשוט מבוגרים קטני גוף והתופעה נוגעת בכל תחום לדוגמה: בשמחות ואירועים חגיגיים אפשר לראות ילדות קטנות לבושות בשמלות שחורות כבודות בדיוק כמו המבוגרות. בנות שבקושי חגגו בת מצווה מאופרות בכבדות בדיוק כמו האם והדודה. ובשעות לילה מאוחרות, ילדים שכבר היו אמורים לישון צופים בתוכניות טלוויזיה שלהורים אין כוח לבדוק, ואולי גם לא אכפת להם. 
הסטטיסטיקה החדשה מטרידה אנשים רבים. 60% מהילדים נכנסים לאתרים לא ראויים?! אבל מה הפלא. הילדים בקיאים בטכנולוגיה יותר מההורים וההורים לא מרגישים את הצורך להקים מסביב לילדות את הגדרות והחומות של פעם.
העולם הולך ונעשה מורכב יותר, ככל שאנחנו הופכים מפותחים ומתוחכמים יותר. מספר השנים שדרושות להכשרתו של האדם הממוצע להיות מבוגר העומד ברשות עצמו רק הולך וגדל. ובכל זאת, הילדות עומדת בסכנת הכחדה. 
בנוסף הכותבת מציגה לנו השוואה בין פעם להיום באמצעות הדימויים-  "הדימויים הישנים של משחקי כדור בחצר ומשחקי בובות בבית, ילדים בגיל אחת עשרה ושתיים עשרה שעוד משחקים מחבואים במלא הלהט, ההפרדה הברורה בין עולם הילד והעולם המבוגר – כל אלו לא קיימים עוד. הילדים של היום מתלבשים כמו מבוגרים, שומעים אותה מוזיקה, צופים באותם סרטים ותוכניות טלוויזיה, ונקלעים לאותם מקומות ברשת, גם אם בלי כוונה. האינטרנט הוא מקום שקל ללכת בו לאיבוד".
*במאמר זה אנו מבינים כי צפייה בתכנים תקשורתיים אכן מובילה לאובדן ילדות מכיוון שאחת מהסיבות לאובדן הילדות זה עידן הטלוויזיה ומה שמשדרים לילדים בבית, קשה להסתיר מידע מפני הילדים, כולם חשופים במידה שווה לכל התכנים. הילדים חשופים למידע של המבוגרים.
במאמר השני נאמר לנו שצריך לחזור ולבחון את מושג הילדות ובעיקר אנו ניחשף פה לזירת "אסכולת החיברות" ובנוסף נמשיך בהתייחסות לזירת "אובדן ילדות"
בתחילת המאמר נמסר כי "לילדים ובני נוער הגדלים עם תרבות מסך, המתח בין גלובליזציה ללוקליזציה, בין בינלאומיות ללאומיות, אינו נתפס כסתירה בעייתית. בכלל, יש מעט תשובות מחקריות לשאלת ההשפעה של תרבות זו על מושג "הילדות"; אפילו את השאלות לא למדנו לנסח כראוי"
המאמר מציג לנו סוג של תרבות מסוימת האומרת כי תרבות המסך הגלובלית היא אחד ממאפייניה של תקופת הילדות עם תחילת האלף השלישי: מסכי טלוויזיה, קולנוע, מחשבים, משחקי כף יד אלקטרוניים, טלפונים ניידים, שעונים רב-תכליתיים ואפילו מסכים בצעצועים לתינוקות פעוטים הם נחלת חיי היומיום. ילדים ברחבי העולם גדלים היום במסגרות משפחתיות שונות ומגוונות. הם דוברים מאות שפות, הם בעלי מיומנויות קרוא וכתוב שונות, ומתגוררים בתנאי חיים שבכל הדרגות שבין עושר מופלג לעוני קיצוני. הם מתמודדים עם אתגרים שונים, מאמינים באמונות דתיות שונות וחולמים על תרחישים עתידיים מכל סוג. אך רובם המכריע מוצא עצמו מבלה מול מסך זה או אחר כדבר שבשגרה. 
*גם מאמר זה עונה על השאלת חקר אכן צפייה בתכנים תקשורתיים מביאה לאובדן ילדות מכיוון שעל פי פורסטמן ילדים אינם בשלים מבחינה רגשית לדעת את כל הדברים. והם מתנהגים ונראים כמו בוגרים למרות גילם הצעיר ובכלל חסר להם את הכלים להבין את המידע ובמאמר ניתן למצוא את הטענה ש" העובדה שיותר ויותר נעשים הילדים גם לצרכנים של דימויים-עצמיים. בעלות על טכנולוגיות ביתיות המאפשרות תיעוד של חיי הפרט - מצלמות וידיאו, טלפונים ניידים מהדור השלישי, סורקים המחוברים למחשב וכן הלאה - מעצימים את העיסוק של רבים בתיעוד ילדיהם עוד טרם הגיחו לעולם ובכל צעד ושעל של התפתחותם".
המאמר השלישי מתאר לנו את האלימות והתכנים בטלוויזיה "ילדים ובני נוער חשופים היום יותר מאי פעם לתכנים אלימים, אמיתיים ודמיוניים, בעיקר בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידאו. היחשפות כזו מגבירה את הסכנה שילדים ובני נוער יתנהגו באלימות, בילדותם ו/או בבגרותם. שני מנגנונים פסיכולוגיים עיקריים מסבירים מדוע היחשפות לתכנים אלימים מגבירה את ההתנהגות האלימה אצל ילדים" . מאמר זה מאפיין את "תיאוריית האלימות" ואת "אסכולת החיברות"
המאמר מתמקד במקומם של יועצים חינוכיים בהתמודדות עם תופעה מורכבת זו. במאמר מוצעים לבחינה שני תחומים בהם יועצים חינוכיים יכולים לתרום לצמצום נזקי היחשפות התלמידים לתכנים אלימים באמצעי התקשורת ובמשחקים השונים: התחום הראשון, הדרכה של הורים להתמודדות נכונה עם ילדיהם בבית; התחום השני, הדרכה של מורים להתמודדות נכונה עם תלמידיהם בכיתה. במאמר מוצעים רעיונות מעשיים ראשוניים לדרכי התערבות של יועצים חינוכיים בשני תחומים אלה.
המאמר השלישי מוסיף לטענה שאכן יש צפייה בתכנים תקשורתיים מביאה לאובדן ילדות.
אך, במאמר זה מביאים לנו התמודדות עם התופעה של האלימות מצפייה בתכנים אלו.
במאמר זה התייחסו למושגים מתוך זירת האלימות, "גורמים עיקריים המשפיעים על התפתחותה של התנהגות אלימה דרך תהליכי חיקוי והזדהות: מחקרים הצליחו לזהות שלושה גורמים עיקריים המשפיעים על התפתחותה של התנהגות אלימה, בעקבות צפייה בתכנים אלימים בטלוויזיה בגיל צעיר: הזדהות עם הדמות התוקפנית, תפישת המעשים האלימים כמוצדקים, ותפיסת התסריטים התוקפניים כמציאותיים"
לסיום, ניתן להבין שבאמצעות מושגים והמאמרים הנבחרים אכן צפייה בתכנים תקשורתיים מביאה לאובדן ילדות.
התקשורת בכלל והטלוויזיה בפרט משדרים תכנים אלימים רבים. בכל הז'אנרים ניתן להבחין בתכנים אלימים גלויים או סמויים מרומזים.
כיום ילדים נחשפים לתקשורת המונים לא רק במועדי השידור שנועדו להם אלא נחשפים לתכנים שלא נוצרו עבורם. הם מגלים עניין רב בתכנים למבוגרים.
אמצעי תקשורת ההמונים הם סוכן החיברות היחיד המלווה את האדם כמעט כל חייו, ובשלב מוקדם יחסית בחיים הם מסתננים וחושפים את הילד למציאות שלהם, לעיתים בניגוד לרצונם של ההורים. כך יכול להיווצר מתח בין סוכני חיברות שונים. השפעתם נעוצה בהיותם מתמידים, בעלי יכולת לעצב תפיסות עולם ולהבנות תמונת מציאות.
בעזרת כל עזרי המידע הללו הצלחתי לענות על שאלת החקר. לפיכך, ערכתי סקר על מנת לדעת האם בני נוער/מבוגרים חשופים לאלימות ביומיום בקרב האוכלוסייה והתקשורת.



לאחר שראינו את תוצאות הסקר ניתן להבין שתשובתי מתוך המאמר והמושגים מהזירות והתשובות שענו בסקר תואמות, ואכן נעשה דרך תכנים תקשורתיים אובדן ילדות.
בילדים של היום חשופים לתכנים תקשורתיים ומפיקים מהם לקחים והילדים של היום אינם מרשים לעצמם להיות ילדים כלל.
בנוסף, היום ילדים מתלבשים איך שהם רוצים, מתחילים לעשות דיאטה כבר בגיל 9, בנות שמות עקבים ומתאפרות כבר מגיל צעיר ששואלים למה? עונים כי זה טרנדי.
כתבה המוסיפה לעניין (http://www.mako.co.il/home-family-kids/products/Article-a0e23acd6acfe21006.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=2089299190 )











אילו מושגים מתוך הזירות נמצא בעבודה?


בזירת אובדן ילדות:

-הגדרת ילדות (בנתיים נוצרים סודות ומסתורין. עולם המבוגרים אוגר סודות ולאט לאט מחושף אותם בפני הילדים. נוצר פער וקו חוצה בין עולם המבוגרות לעולם הילדות)

-סיבות לאובדן הילדות "כיום בעידן הטלוויזיה" (קשה להסתיר מידע מפני הילדים, כולם חשופים במידה שווה לכל התכנים. הילדים חשופים למידע של המבוגרים.)

- על פי פוסטמן ההבחנה בין עולם הילדות לעולם המבוגרים ( ילדים אינם בשלים מבחינה רגשית לדעת את כל הדברים. הילדים מתנהגים ונראים בוגרים יותר למרות גילם הצעיר, אך בפועל חסרים להם כלים לעיבוד המידע והבנתו. )



בזירת תיאוריות של אלימות:

-תיאוריית הלמידה והחיקוי: בתנאים מסוימים, קובעת התיאוריה, שהצופים עלולים לחקות את ההתנהגות האלימה של הגיבורים שאיתם הם מזדהים.
-תיאוריית התירבות: לתפוס את העולם כרע ואכזר  ולפתח חוסר רגישות כלפי סבל של האחר. (תיאוריה זו נרמזת בתוך תשובתי ולא באופן גלוי)
-אלימות בתקשורת: התקשורת בכלל והטלוויזיה בפרט משדרים תכנים אלימים רבים. בכל הז'אנרים ניתן להבחין בתכנים אלימים גלויים או סמויים מרומזים. החל מסרטי מלחמה, מערבונים, דרמות,משטרה, ספורט, פרסומות, וידיאו קליפים, חדשות ואפילו סדרות לילדים, סרטים מצוירים, קומדיות מצבים. מכאן יוצא שהמשפחה ממוצעת מערבת בביתה על גבי מסך הטלוויזיה  אלפי אירועי אלימות בשנה.

בזירת אסכולת החיברות:

אמצעי תקשורת כסוכן חיברות- (אמצעי תקשורת ההמונים הם סוכן חיברות חדש לעומת האחרים, ועם השנים הולך וגדל נתח הזמן שהם תופסים בחיי הפרט, וזמן החשיפה מקדים שלבים בחיים (תינוקות שרואים טלוויזיה). אמצעי תקשורת ההמונים הם סוכן החיברות היחיד המלווה את האדם כמעט כל חייו, ובשלב מוקדם יחסית בחיים הם מסתננים וחושפים את הילד למציאות שלהם, לעיתים בניגוד לרצונם של ההורים. כך יכול להיווצר מתח בין סוכני חיברות שונים. השפעתם נעוצה בהיותם מתמידים, בעלי יכולת לעצב תפיסות עולם ולהבנות תמונת מציאות.)

סוכני חיברות- בתהליך החברות מקיים הפרט מגע עם גורמים שונים, גורמים אלו מכונים "סוכני חיברות" (הורים, חברים, מורים, עמיתים ועוד), והם שייכים למסגרות חברתיות שונות. (בית, בית ספר, תנועה, צבא, עבודה).


חיברות בחברה- גם לתכנים הפרסומיים יש השפעה רבה. דרך הפרסומות, הילדים נחשפים לתרבות הצריכה, למותגים, לנושאים כספיים, למוצרים מסוגים שונים, מסרים מסוגים שונים, להמלצות כיצד להיראות  (כמו הדוגמנים בפרסומות) וכו'..










רפלקציה:

כיצד המחקר שערכת השפיע על הבנתך את הנושא?
באמצעות המחקר שעשיתי הבנתי שהתכנים המראים לנו בטלוויזיה בכלל כלי התקשורת לא תמיד באים לטובתו. וכיום, במאה ה21 שכל דבר פועל באמצעות טכנולוגיה מגביר את המודעות לאובדן ילדות ומה שהיה פעם כבר לא יחזור והילדים של היום יגדלנו לתוך המסכים ולא כמו שאנו גדלנו למשחקי חברה ברחוב.
האם נושא החקר עניין אותך ומדוע?
כן, מכיוון שלא חשבתי שהנושא כה עצום בחברה. כיום אנו נחשפים לילדים קטנים שכבר מתנהגים באלימות מילולית ופיזית, מתנהגים כמו מבוגרים ומפיקים לקחים מתכנים תקשורתיים שלפעמים לא באים לטובתנו.
ציין שני דברים חדשים שלמדת במהלך העבודה
אני חושבת שלא כל כך גיליתי דברים חדשים אלא הם חיזקו את מחשבותיי. כלומר, ידעתי שהיום בנות בגילאי 10+ רק רוצות כבר ללכת על עקבים ולהתאפר ושיש משמעות מאוד גדולה לתכנים התקשורתיים שהילדים חשופים אליהם כיום.
היכן חשת קושי?
בכתיבה עצמה של תשובתי ולמצוא תשובות ומאמרים מתאימים, קשה מאוד כבר לראות ולהבין שלא יהיה את הילדים שילכו וישחקו משחקי חברה כמו שאנו גדלנו.. והיום, אפילו שחברים קובעים להיפגש זה נעשה מפגש טלפוני שכל אחד נעול בטלפון שלו ולא מתייחס באמת אחד לשני. מה שאנו בחיים לא נחשפנו לזה.
מה היה מקור הקושי?
מקור הקושי היה בעיקר מציאת מאמר מתאים.
חיפשתי מאמרים שיוכלו לענות לי על השאלת חקר באופן גלוי, רק מאמר אחד ענה לי על השאלה באופן גלוי והשניים האחרים נרמזו. לחפש מושגים מתאימים מתוך הזירות ולשייך אותם לתשובתי גם היווה קושי רב כדי לאפיין זאת בתשובה.
כיצד התגברת על הקושי?
חיפשתי שוב ושוב מאמרים מתאימים, נעזרתי במקורות מידע וסיכומים של הזירות באינטרנט והצלחתי לענות בסופו של דבר על השאלה.







משוב עצמי + סיכום אישי.

עבודתי הגיעה לסיומה.
במהלך כתיבת העבודה נחשפתי להמון בעיות בכתיבה וקושי רב.
המענה על השאלת חקר נעשתה באמצעות שלושת הזירות הנלמד בכיתה הלוא הן:
"זירת תיאוריות של אלימות" "זירת אובדן ילדות" "זירת אסכולת החיברות"
מתוך הזירות נעזרתי במושגים מכל זירה כאמור שלושה מושגים לכל זירה.
שלושת המאמרים עסקו בעיקר בנושא אובדן הילדות תוך מענה עם מושגי הזירות האחרות.
מענה השאלת חקר הייתה שאכן לפני המאמרים מתקיים אובדן ילדות שאנו חווים בימינו.
בסוף העבודה הבאתי דוגמה נוספת לאובדן ילדות והבאתי מקורות מאתרים ומאמרים מקוונים.
אני מאוד מרוצה מעבודתי, השקעתי בה המון שעות ובעיקר מחשבה.







יום חמישי, 26 בינואר 2017

תפיסת זהות

תפיסת זהות

הכירו את נועה קירל.
היא זמרת, רקדנית, שחקנית, דוגמנית ומוזיקאית ישראלית.
היא החלה להתפרסם כאשר הופיעה בעונה השנייה של הדוקו-ריאליטי הטלוויזיוני
"פושרז" .
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%94_%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%9C


 

תוצאת תמונה עבור נועה קירל
 

 

 

 



אין ספור כתבות בכל מקום נוכל למצוא על נועה קילר,
כפי שאמרתי, נועה קילר התפרסמה בעיקר מהתוכנית "פזושרז" שמשודרת בהוט.
נועה בת 15, וכבר בין הזמרות המצליחות במדינת ישראל.
חלק מהטענות עליה נאמר שהיא ילדה שמשדרת פרובוקטיביות ולמה ילדה בגיל כזה מתלבשת, רוקדת ונראית ככה.
בחרתי בכתבה מתוך אתר "וואלה" שפרסם כתבה על אחד משיריה (קילר) שמהרגע שיצא לא פסקו התגובות עליו, לא כולן היו תומכות ומשמחות.
כותרת הכתבה היא: "קליפ של נערה בת 14 נפתח בגניחה: מה המספר האהוב עליך? שלי 69"
ומה נאמר בכתבה? כאמור השיר יצא באמירה פרובוקטיבית ועורר תגובות זועמות מאוד ברשת.
כששאלו את אביה של נועה מה דעתו על הקליפ נמסר כי- "אנחנו נותנים לקהל המעריצים שלנו את מה שהוא רוצה".
במהלך הכתבה צפיתי בראיון טלפוני שעשה הכתב עם אביה שענה על פתיחת השיר, טענתו הייתה שמי שכתב את השיר זה עמרי סגל, המכונה 69, אין שיר של עמרי שלא מתחיל בחותמת זו.
בנוסף טען בעצם היא לא אמרה את המשפט, וזה החותם של עמרי בעצם ולא יכול לשנות לאנשים את החותם שלהם.

הרגשתי בכתבה זו הייתה קצת רחמים, נועה היא ילדה בת 14 ומה שהיא עושה בחיים כרגע זה להצליח נטו, תגובות לשיר זה עוררו זעם וניסיון להפיל את נועה מהצלחתה, (אולי מקנאה).
בנוסף אני אומרת שכל ההחלטות חלות עליה ויש שמירה על כבודה של נועה.

לא הופתעתי מהתגובות על קליפ זה ובעיקר מהכתבה, מרגע הוצאת השיר זה היה ידוע שאנשים יחפשו את התפל בשיר ולא התייחסו לעיקר שזה בעצם שהשיר מצליח ומושמע באין ספור מקומות.

ההשפעה האפשרית על בני נוער בקליפ וכתבה זו שבני נוער ינסו להפיל את נועה מהצלחתה ויקנאו בה.
חלקם יוכלו ללכת בדרכה ולגרור הצלחה ויכול להיות גם ללא הצלחה.
נועה טענה שהמון ילדים ומבוגרים מבית ספרה תומכים בה ולא מפסיקים לשבח אותה.
לאחר שהוציאה עוד שיר שאלו אותה מה דעתה על כך שיש המון ביקורת על
זה שהיא צעירה והקליפים שלה פרובוקטיביים ומה הייתה דעתה?
בהתחלה באמת כתבו עליה הרבה דברים אבל עכשיו משמיעים אותה בגלגלצ וראו בה כבר הרבה מעבר לגימיק.

כל אדם בא עם מידע קדום על נועה קירל. אנשים יכולים לפרש את הכתבה לטוב ולרע.
בכתבה ניסו להבין באמת מה נועה קילר מנסה להגיד למרות כל הדיבור הלא טוב עליה כילדה קטנה שמסמלת מין.
נועה הוכיחה לכולם בכתבה שהדיבורים לא מפילים אותה והיא שמחה ומאושרת ואפילו אמרה שכיום אנשים כבר הבינו מי היא והיא לא סתם ילדה שמנסה להתפרסם.
בכתבה זו הקריאה הייתה מובהקת והכתבה אכן מתארת את המציאות.

תוצאת תמונה עבור נועה קירל
נועה קירל (יח"צ , אנסטסיה שמואלוב)